7 מיתוסים על פרודוקטיביות

7 מיתוסים על פרודוקטיביות שכדאי לכם מאוד להכיר (ולשכוח)

מאז שאני שוחה בעולם של הפרודוקטיביות וההתפתחות אישית, יוצא לי לקרוא לא-מעט מאמרים על איך להשיג פרודוקטיביות גבוהה, איך לשמר אותה ואיך לטפח אותה. הרבה מהם מתקשרים אחד עם השני והרבה מהם סותרים אחד את השני. מוכר.

כתוצאה מכך אני פוגש הרבה בלבול אצל לקוחות וקולגות שבסופו של יום לא לגמרי מבינים מה נדרש כדי להתחיל לצעוד בדרך הזאת.

ריבוי ומגוון הם דברים חיוביים בגדול, ואני בטח לא מומחה – אבל יש כמה מיתוסים שאני בלב שלם שמח לערער עליהם בתקווה שזה יעזור לכם להתקרב למקום אליו אתם שואפים להגיע.

(אל) תציבו יעדים גדולים

בהרבה מאוד ספרים ובלוגים העוסקים בהתפתחות יש עיסוק בהצבת יעדים ומטרות. בעוד שיעדים ומטרות יכולים להיות דבר חיובי, משהו לשאוף אליו – הם לא תמיד תורמים לפרודוקטיביות. לפעמים זה אפילו ההיפך, הצבה של יעדים רחוקים מדי, קשים מדי להשגה, מקשה תודעתית לרכוש את ההרגלים הנדרשים כדי להגיע אל אותם יעדים.

קחו למשל יעד כמו – לרוץ חצי-מרתון. אם אתם מציבים את היעד הזה בשביל להצליח לרוץ למרחקים ארוכים, בשביל לרכוש את ההרגל המופלא שבריצה, יכול להיות שמהר מאוד תמצאו את עצמכם מתקשים לגייס את המוטיבציה לרוץ מפני שהשגת היעד לא נדמית באופק.

בבואכם לרכוש את הרגל הריצה, עדיף לשים את המשקל התודעתי על התהליך יותר מאשר על התוצאה. כדי לרוץ למרחקים ארוכים אתם קודם כל צריכים להתהוות לכדי בני אדם שהריצה היא חלק בלתי נפרד מחייהם ושהיא לפחות ברוב המקרים – משהו שקל ונגיש לעשות אותו.

ההגעה ליעד במקרה הזה, בהעדר-יעד – תהיה מהירה יותר.

זה אפילו מגובה מחקרית, אגב. סדרת מחקרים שנערכה באוניברסיטת שיקגו הראתה שבתחומים מסויימים התמקדות משמעותית ביעדים נצפתה כקשורה לאחוזים גבוהים יותר אי-התמדה בביצוע הפעולה הנדרשת.

אני רק אפטר מכל המיילים האלה שאוכל להתחיל לעבוד בשקט

הרבה אנשים שאני מכיר מתחילים את יום העבודה שלהם במשימות בעלות דרישה קוגניטיבית נמוכה. אולי אתם מכירים את המשימות האלה כמעבר על מיילים, וואטסאפים, התעדכנות זריזה במדיות החברתיות, בדיקה מה שלום הקולגות ושאר עניינים לא פתורים.

האמת היא שברוב המקרים זה לא הדבר הכי נכון לעשות.

מעבר לכך שהמשימות האלה אף פעם לא באמת נגמרות ובכך מאפשרות לנו להתחיל את יום העבודה בשקט יחסי נטול סטרס, הן גם לא מנצלות היטב את השעות בהן היכולות הקוגנטיביות שלנו בשיאם. אם אנחנו ממלאים את הזמן הזה במתן קדימות לדברים שחשובים לאנשים אחרים (זה פחות או יותר מסכם את ענייני העבודה השטחית) אנחנו מוותרים על זמנים פוטנציאליים לעבודה עמוקה שבצידה ערך משמעותי.

אם אתם קצת בעניינים אולי אתם מכירים את הגישה הזאת בשם "לאכול את הצפרדע" (Eat The Frog) – היא הופיעה אצלי גם במאמר על טיים בלוקינג. אניווי, הרעיון הוא שאם מבצעים בבוקר דווקא משימה שמאתגרת אותנו, יושבת עלינו (כזו שאנחנו דוחים בדרך כלל) – כל שאר היום מרגיש נהדר והכל רק הולך נהיה קל ומשמח יותר.

פרודוקטיביות זה לא בהכרח לסיים את כל המשימות

האם פרודוקטיביות נמדדת בהכרח בכמות המשימות שהספקנו לבצע במהלך יום עבודה? התשובה היא חד-משמעית לא. לפעמים יש מתאם בין כמות המשימות שביצענו למידת הסיפוק והערך שיום עבודה שלנו הניב, אבל הרבה פעמים זה לא המצב.

יצא לכם פעם להתרוצץ בין משימות, לתקתק, לדלג על הפסקות, לשתות קפה שני (או שלישי, הבנתם את הנקודה) באמצע יום עבודה, רק בשביל לסמן V ברשימת המשימות אבל להרגיש שמעט מאוד ממה שעשיתם משמעותי באמת?

המשימות שאנחנו נוטים לתקתק הן המשימות הפשוטות שדורשות מאיתנו מעט מאמץ יצירתי ומחשבתי. המשימות שהכי נרוויח מביצוען הן בדרך כלל המשימות היותר-מורכבות שאנחנו נוטים לדחות.

כשזה נוגע לפרודוקטיביות, ברוב המקרים – האיכות חשובה יותר מהכמות. בינינו, העבודה אף פעם לא נגמרת, ושיקוף טוב מבחינתי ליום מוצלח של עשייה נוגע לסוגייה האם הצלחתי לעשות את המשימות החשובות ביותר.

ומנגד, לא רק שזה בעייתי להתפס למנטליות של לסיים את כל המשימות (שאין להם באמת סוף, אף פעם, בעיקר אצל בוראי מציאות), זה גם עשוי להקשות מאוד על לייצר הפרדה ברורה בין זמן עבודה לזמן מנוחה, וזמן מנוחה הוא יותר חשוב מחשוב אם רוצים להיות פרודוקטיביים באמת (כתבתי על זה בהרחבה במאמר על עבודה עמוקה).

אנשי הבוקר הם הפרודוקטיביים ביותר

אמנם קשה לי לכתוב את זה מפני שאני אדם של בוקר, ואני אפילו מיסיונר חובב של שעות הבוקר ושל הקשבה לשעון הביולוגי, אבל בכל מה שקשור לפרודוקטיביות – הרבה יותר חשוב להיות במתאם לצרכים האישיים שלך מאשר לאיזה קלישאה.

בגדול אני מאמין שבני אדם אמורים להיות פעילים בבוקר ולנוח בערב. אבל אנחנו חיים בעולם מודרני, התרחקנו מדרך הטבע ועל אף שהתקרבות אליה תעשה לרובנו ככל הנראה די טוב – בפרודוקטיביות עסקינן ואם אתם אנשים אחה"צ, ערב או לילה – לכו על זה.

מה שבטוח, בשביל להיות פרודוקטיביים באמת – תצטרכו להתעורר בזמן. מהו הזמן הזה? זה כבר שלכם להחליט, נשבע.

לחקות הרגלים של אנשים מצליחים

בעוד אפשר ללמוד לא מעט מהצלחותיהם של אחרים, כדאי לקחת דברים בפרופורציה – אין מתכון ודאי להצלחה או פרודוקטיביות.

אני כותב את הפסקה הזאת בגלל שיש טרנד כזה, להתחקות אחרי הרגלים של אנשים מצליחים. אבל בעוד אתם יכולים לחקור הרגלים ספציפיים ולבדוק איך הם משפיעים על הפרודוקטיביות שלכם – לא סביר שאם תקחו סט של הרגלים שעבד למישהו אחר, הוא יניב לכם את אותן התוצאות.

וגם תביאו בחשבון שיש לא-מעט הרגלים מוזרים שמשוייכים לאנשים מצליחים במיוחד שלא בטוח שאתם צריכים אפילו לטרוח לנסות. אומרים שאיגור סטרווינסקי היה נוהג לעמוד על הראש כשהוא הרגיש "חסום", שבנג'מין פרנקלין היה קורא וכותב בעירום כל בוקר ויש תנועה ערה של אנשים שעושים מקלחות קרות (שמעתי שזה אדיר, אבל בכל זאת).

ראוי לזכור שכל אחד מהאנשים המצליחים שאנחנו יכולים ללמוד על ההרגלים שלהם – עבר תלאות, אתגרים וכשלונות בדרך להצלחה, וזה משהו שאי אפשר להתעלם ממנו כשמנסים להבין מה היו ההרגלים בבסיס הצלחתם.

שנית כל, צריך להביא בחשבון את נושא הזמן, המקום והקונטקסט. אני מכיר אנשים שהתחקו אחרי סדר היום של לאונרדו דה-וינצ'י (אוקיי, ברור – מי לא רוצה להיות לאונרדו דה-וינצ'י), ובעוד ישנם כמה אספקטים מאוד מעניינים בסדר היום שהיה לו – הרגלי השינה שלו הם, איך נאמר, שונים.

דה וינצ'י נהג לישון קצרות מס' פעמים ביום. כמו חתול.

הנה מישהו שניסה את זה, תיעד זה ונשאר בחיים כדי לספר (בכלליות, וידאו-בלוג מומלץ)

מעבר לעובדה שאני לא לגמרי יכול לדמיין איך זה עובד ביולוגית, אני לא ששווה לאלץ את הרגלי השינה האלה על סדר היום הנוכחי שלכם. יש דרכים אחרות ויעילות לא פחות לעורר יצירתיות.

בשביל פרודוקטיביות אמיתית אני צריך כלים דיגיטליים מתוחכמים

אין ספק שההתפתחות הטכנולוגית שהביאה עימה מגוון רחב של כלים דיגיטליים משוכללים, תרמה לא מעט ליכולתו של האדם הפשוט לשמור על אוריינטציה במרחב העבודה, אבל צריך לזכור שהמודרניזציה לא המציאה את הפרודוקטיביות.

שוב, לצורך העניין אנחנו מתייחסים לפרודוקטיביות כהפקה של ערך אמיתי בעולם, ולא תקתקנות-על של משימות (למרות שאם אפשר גם וגם אז בכיף, למה לא?).

אז לא, לא צריך לשלוט מאוד בהמון כלים דיגיטליים – זה לגמרי המקום למינימליזם דיגיטלי. עדיף להתמקד, לפחות בהתחלה בלמצוא שיטה או גישה שעובדים לנו (טכניקת פומודורו או טיים בלוקינג שציינתי קודם הם דוגמאות טובות) ולמצוא כלי, או סט כמה שיותר מצומצם של כלים – שעושים לנו לפעול בגישה שבחרנו.

מרבה ממשקים – מרבה דאגה.

כשאנחנו מנהלים את עניינו בעזרת הרבה כלים, אנחנו צריכים להשקיע אקסטרה זמן ותשומת לב במעברים ביניהם, בתקשורת ביניהם – זמן שיכולנו להשקיע בעבודה אמיתית. על אף שלרבים מהכלים האלה יש פוטנציאל לעזור לנו לנהל את עצמנו, הם עדיין דורשים מאיתנו מחיר קוגניטיבי לא-מבוטל ועשויים ליצור עוד רעש דיגיטלי.

בשביל פרודוקטיביות אני צריך להיות נזיר

היות וסביב ענייני פרודוקטיביות אנחנו מתעסקים לא-מעט בניהול עצמי, שינוי הרגלים, כוח רצון ומוטיבציה, שגרת בוקר וכדומה – יכול, וזה מובן לגמרי, להיווצר הרושם שבשביל להיות אדם פרודוקטיבי צריך סדר יום מהודק ומשמעת עצמית. נו, סגפני כזה.

אבל ממש חשוב לי לנפץ את המיתוס הזה, כי עד כמה שאני דווקא חובב של התרגול העמוק – זה רחוק מלהיות שחור ולבן. אין ספק שהדברים שציינתי עשויים כל אחד בדרכם לתרום לנו מאוד במסע לפרודוקטיביות, אבל האמת היא שהפרודוקטיביות שלנו לא כפופה אליהם. בטח לא בלבד.

קודם כל ישנם המון אנשים שמשגשגים ועושים חיל והם לא, איך נאמר, נופלים לדימוי הזה. שנית כל, וזה מסר חשוב – עודף נוקשות עשוי בקלות להביא אותנו לתודעה של ביקורת עצמית שבתורה מסרסת פרודוקטיביות מאוד.

אני מעדיף להתנסות ולתרגל יציאה מאיזור הנוחות שלי ושהייה באיזורי אתגר והתפתחות, אבל במקביל להיות ממש זורם ורך כלפי עצמי כשזה פשוט לא עובד. הנזירות פה היא כלי התפתחותי יותר מאשר יעד והיא בטח לא תנאי הכרחי להצלחה, שפע ושמחה.

לסיכום

פרודוקטיביות כמו מושגים רבים אחרים – נתונה להמון פרשנויות וגישות. שפה, דבר מורכב. היה חשוב לי לגעת פה בכמה נקודות מהותיות (בטח יש עוד שיצוצו בעתיד כמאמר המשך) שעשויות ממש לעכב אתכם בדרך לפרודוקטיביות.

אל תאמינו לכל מה שאומרים לכם, בטח לא לכל מה שאני אומר לכם – בלי לבדוק ולהתנסות בעצמם. בלי לקבל פידבק על מנת לדייק ולשפר.

התחברתם? שתפו – אותי, את העולם.

בהצלחה רבה.

לגמרי עשוי לעניין אותך:

נהנית? יופי! שיתוף מרבה טוב בעולם.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp