פרודוקטיביות הוליסטית – איך להצליח בעשייה מבוססת משמעות לצד חיי פנאי ומנוחה

גילוי נאות – עד היום יש לי יחסים אמביוולנטיים כלפי המושג "פרודוקטיביות". האסוציאציות הראשונות שעולות לי הן של עבודה טרחנית שכל מטרתה להספיק הרבה וכמה שיותר, לעיתים קרובות על חשבון איכות חיים וערכים כמו משמעות, הגשמה, מנוחה, משפחה ומערכות יחסים.

אז למה אני בכל זאת בוחר להשתמש במילה הזאת?

טוב, אז קודם כל זו מילה פופולרית שבכל זאת לוקחת אותנו די מהר לעולם התוכן הרלוונטי לענייננו. שנית כל, אני מאמין שאפשר ומעניין להגמיש את הפרשנות שלנו למושג. שאנחנו יכולים להרחיב ולתת משמעויות חדשות ורעננות יותר למה שאולי היום כבר פחות רלוונטיות.

אז אם כן – פרודוקטיביות.

נסו לשכוח מה שאתם יודעים או חושבים על פרודוקטיביות כדי שנוכל לנסות ולייצר כאן משמעות חדשה.

ולמה צריך בכלל משמעות חדשה?

אני אישית אוהב את המושגים "התייעלות" ו-"מאמץ נכון". אני אוהב לעסוק בשיפור מתמיד שלי, של הסובבים שלי ושל המרחבים שבהם אני מסתובב, ואני רואה בזה אמנות שראוי לפתח. אני גם אוהב לעסוק ביצירה לשם פרנסה, להרוויח כסף, להפיץ את בשורתי ולעשות את כל זה בחסות העולם הדיגיטלי שעוטף אותנו.

עם זאת, אני לא בן אדם של עבודה מסביב לשעון, ואם אפשר אז כמה שפחות שיהיה מסביב לשעון. בטח לא בן אדם שמסתכל על העבודה שלו במיקרו, כאוסף של משימות שחייבות להתבצע, אלא כעוד ועוד אפיקים של התגשמות, למידה והתפתחות.

אני לא ממציא את הגלגל לרוב, אבל לפעמים גם קצת כן, ואני מקווה שמשהו מהגוון הייחודי של נקודת המבט שלי יעבור אליכם דרך המילים הנכתבות כאן. תקוותי היא לעורר בכם את הסקרנות לשנות את העדשה דרכה את רואים את חיי העבודה שלכם ומערכת היחסים שלה עם חיי הפנאי שלכם ובהם למשל הזוגיות, ההורות, התחביבים, השגעונות והמנוחה הטובה.

יאללה, חלאס להקדים.

מה זו פרודוקטיביות הוליסטית (ותכנון זמן)

אני אתחיל בציטוט (לא נרקיסיסטי, נשבע!) של עצמי, פשוט כי פעם אחת דרשתי מעצמי להגדיר לעצמי והנה זה עושה לי קצת סדר במחשבות:

"פרודוקטיביות בהתגשמות המשמעותית ביותר שלה, היא עבורי: היכולת לבצע ביעילות את המשימות שהגדרתי לעצמי (לפחות את החשובות ביותר שבהן), במסגרתן שעות עבודתי, כך שבשעות הפנאי אוכל לנוח או לעסוק בפעילויות שאינן למטרות פרנסה, בשקט, בהתמסרות ובידיעה שלווה שהכל ממש בסדר".

הרבה פעמים אנחנו חושבים שפרודוקטיביות היא משהו שקשור בהכרח ובעיקר ליעילות, לטכניקה. אמנם זה נכון שיש לי כל מיני מערכות שעוזרות לי לנהל את הפעילות שלי בתחומים השונים בחיים, אבל המערכת בפני עצמה היא לא התכלית. היא לא המדד שלי לכך שהייתי היום פרודוקטיבי.

הפרודוקטיביות ההוליסטית מאוד מתאימה לעסקים ועצמאיים, יוצרים ויזמים, אבל במהותה היא מתאימה לכולם מפני שמשמעה – בניה של שגרה המבוססת על תרגול מתמיד לעשות את העבודה החשובה ביותר שיש לי. לחלקנו מדובר על ללכת למשרד ולחלקנו להחליף חיתולים ולבשל ארוחות מזינות.

החשוב לי הוא לא בהכרח הדחוף ביותר (הבדל שנעמוד עליו בהמשך המאמר). הוא זה שעולה ונוצר מתוך הערכים והחזון שלי. אם אנחנו לא יודעים מה הערכים והחזון שלנו – זה בהחלט משהו שכדאי להתבונן ולהעמיק בו, אם רוצים לעשות את הדברים החשובים ביותר. זה נושא למאמר אחר שאני מבטיח לכתוב בקרוב (🤞)

הבהירות הזאת והכנות הזאת לגבי הרצונות והצרכים שלנו לוקחים זמן. זמן רחוק מכל הרעש, זמן לחשוב ולשאול עצמנו שאלות מהותיות בנוגע לחיים שלנו.

מה הדבר הראשון שאתם חושבים עליו בהקשר של פרודוקטיביות?

האסוציאציות הן בדר"כ דברים כמו מיילים, ניהול משימות או לו"ז. כל אלה הם בהחלט כלים יעילים או בעיות שצריך להפטר מהם. אבל אם הם משמשים המדד היחיד לפרודוקטיביות, בזמן שלא מצאנו זמן לנוח או להזין את עצמנו כמו שצריך, להיות בנוכחות עם המשפחה שלנו – אולי ההגדרה שלנו לא לגמרי שלמה.

אנחנו רוצים לשים קצת יותר משקל גם על עשייה שהיא משמעותית עבורנו, אחרת לאורך זמן נשקע לדימוי הקלאסי של האיש\ה העובדים מסביב לשעון ומשכורתם משמשת אותם לנחמה על כל הזמן האבוד שהושקע בשביל מישהו אחר בזמן הקצר שיש להם לנוח באמת.

תחשבו על ההשוואה בין אבא שנמצא בבית, מחליף חיתולים ומכין סנדביצים לילדים שלו, למשל, לעומת אשתו שמנהל עמותה ועסוקה כל היום בפגישות ובמיילים, האם היא בהכרח יותר פרודוקטיבית? כל אחד מהם פרודוקטיבי בדרכו.

כשאנחנו מתרגלים פרודוקטיביות הוליסטית, במקום להתייחס לפרודוקטיביות רק כתחכום שמאפשר לנו לג'נגל בין כל מיני משימות במקביל, אנחנו מקדישים באופן עקבי את הזמן והמשאבים שלנו לדברים שחשובים לנו.

זה לא אומר שאנחנו עושים רק את מה שחשוב, רק שהמדד הבסיסי שלנו הוא לא בהכרח יעילות, אלא למשל מידת הערך או הזיקה לחזון שלנו. יש בזה משהו משחרר, כי הפרודוקטיביות שלנו לא נמדדת בהכרח בכמה אנחנו מצליחים לבצע אלא איך אנחנו ממקדים את הזמן ותשומת הלב שלנו.

המדדים הפופולריים שלנו לפרודוקטיביות התהפכו עלינו כי הם נוטים לתגמל אותנו יותר על יעילות אדמיניסטרטיבית עסוקה תוך שהם נותנים מעט מדי פרגון לעבודה שיש בה משמעות.

ולכן, דרך ראויה לשקף את מידת הפרודוקטיביות שלנו היא לא – עברתי על כל האימיילים שלי, סיימתי את כל המשימות שלי (אף פעם לא קורה, שכחו מזה). זה למשל – ביליתי עם האנשים היקרים לי, עשיתי דבר אחד מאוד משמעותי שיזיז אותי קדימה בתחומי החיים שחשוב לי להתמקד בהם.

את הפרודוקטיביות הזו אפשר וכדאי ליישם בבית, בעבודה, על הפנאי שלנו, בשינוי תזונתיים, בפעילות הגופנית, ואז בסוף היום במקום להרגיש ש-"וואו עשיתי מלא דברים" או שהייתי נורא עסוק – להשען אחורה ולומר איזה יום מלא ועשיר היה לי.

פרודוקטיביות שנוגעת לכולנו
גם היא פרודוקטיבית רבותיי, הו כן

בבסיס של פרודוקטיביות הוליסטית – נטייה והעדפה לפעולה

קחו אותי לדוגמה. בתקופה שעבדתי על קורס הדגל שלי (על פרודוקטיביות הוליסטית, איך לא) קיבלתי כמה שיעורים מאוד משמעותיים במקום הזה. במחשבה רציונלית ומודעת, יכולתי לסכם את עיקרי המשימות החשובות שלי בפעולה אחת שאני יודע לעשות טוב – לכתוב. הדברים החשובים ביותר שהייתי צריך לעשות היה לכתוב את ההרצאות, לכתוב פוסטים שיווקים, לכתוב מיילים לדיוור, לכתוב לעצמי כדי לעבד את כל זה.

זו היה הפעולה המתגמלת ביותר שיכולתי לעשות.

ולמרות הידיעה הזאת, וההבנה הברורה הזאת, בזבזתי לא מעט זמן על שיטוטי פייסבוק ופעולות אדמיניסטרטיביות חשובות פחות, הרבה פחות.

למה? כי לכתוב זה יותר קשה.

אבל מה בכל זאת הביא אותי לכאן, למעמד הזה שחיכיתי לו כל הזמן הזה?

אוסף עקבי של פעולות קטנות ונחושות.

כל יום מחדש התיישבתי לעבוד בידיעה שיהיה לי קשה לכתוב וכל דבר קטן עשוי להסיח לי את הדעת. אבל בסופו של דבר הצלחתי כי הפעולות הקטנות שכללו נשימות אל תוך רגעים של אי-שקט ואי-נוחות, התעקשות לשבת מול הדף החלק, התבוננות בדחף הבלתי נשלט לברוח לפעולות מסיחות דעת.

בגמישות, בהכלה אבל בהתמדה. היה לי מספיק זמן, הצלחתי.

קצת על ניהול זמן, מהפרספקטיבה הזאתי

אז איך מנהלים את הזמן בצורה הוליסטית? נתחיל בלומר – מתכננים את הזמן, זה לטעמי מדוייק יותר. בינינו, אנחנו מדברים הרבה על הזמן כאילו הוא משהו (הנה, אפילו אני מתייחס אל הזמן כ-"הוא") שאפשר לנהל אותו. אבל לתכנן אולי אפשר, לא את הזמן אבל מה נעשה על ציר התנועה המתמדת של הקיום שלנו.

אז מעתה – תכנון זמן.

נתחיל בקוריוז – איך אנחנו לא אמורים לתכנן את הזמן?

  • לתכנן לו"ז ואז לשכוח ממנו לנפנף אותו ולעשות מה שמרגיש הכי נכון ברגע (אימייל? פייסבוק?)
  • להעביר את היום במענה לנושאים דחופים של אנשים אחרים לעשות עבודה שטחית בעיקר, שגורמת לנו להיות "עסוקים", מפני שאין לנו את הבהירות או המוטיבציה לעשות עבודה עמוקה ומשמעותית.
  • לא להשאיר מקום למנוחה, חשיבה ונשימה.
  • לא ללכת אחרי ההתחייבויות וההבטחות שעשינו כלפי עצמנו.
  • לא לבנות שיגרה תומכת או מערכת שעושה לנו חיים קלים יותר.
  • לבנות לו"ז ולהרגיש תסכול שאנחנו לא מצליחים לעמוד בו ב-100%

ניהול זמן נכון לא ממלא את היום שלנו בעבודה אלא תוחם את הדברים החשובים לנו באמת ועוזר לנו לממש אותם. צריך למצוא את הנקודה המדוייקת שבה הזמן והאנרגיה שלנו מצטלבים עם הערכים, הבהירות והחזון שלנו.

זה עשוי להשמע מובן מאליו, אבל הרבה מאוד אנשים משקיעים את יומם בדברים שהם לא רוצים לעשות.

בלו"ז שלי תמצאו לצד כל הדברים שגורמים לי להיות עסוק – גם דייט עם אשתי, זמנים לריצות שקט מינימליסטיות ושיעורי פורטוגזית. אני מאמין שאתה לא צריך לחקוק את הלו"ז שלך בסלע. גם 70-80% הצלחה במימוש הלו"ז השבועי שלך זה נפלא.

לו"ז אמור להיות מסגרת עבודה, תכנית – שמבטאת את הדרך שבה אנחנו רוצים להשקיע את הזמן. הלו"ז הוא לא הבוס שלנו, נהפוך הוא. הלו"ז שם כדי לוודא שאנחנו על המסלול הנכון.

עריצות הדחוף

אני רוצה שנתבונן רגע במושג המכונה "עריצות הדחוף" ("Tyranny of the Urgent"). הציטוט הפשוט אבל המשמעותי הזה לקוח מתוך ספר שיצא לאור בשנות ה-60, ובו מתייחס הכותב צ'ארלס האמל לכך שישנה איזשהי מתיחות מובנית בין משימות דחופות לחשובות, ושרוב האנשים, רוב הזמן, נותנים למשימות הדחופות לשבת בכסא הנהג ולהוביל את הדרך.

משימות דחופות, לצורך ההגדרה – הן אלה הדורשות התייחסות מיידית. לענות לטלפון או להודעה, לעמוד ביעדים וכו'. לעומתם, משימות חשובות הן אלה שמקדמות אותנו לעבר ההגשמה והיעדים ארוכי הטווח שלנו.

שימו לב שהרבה פעמים משימה הנדמית לנו כדחופה היא בעצם לא כזו. אנחנו נדרשים לפתח יכולת סינון רצינית כדי לא להתפתות ולשנות את מוקד תשומת הלב שלנו כל הזמן.

אין במשימות דחופות שום דבר רע כשלעצמו, החיים דינמיים ותובעניים ואנחנו נדרשים כל הזמן לנוע בין המחוייבויות השונות. הבעיה היא כאשר הדחיפות מונעת מאנשים לעשות משימות חשובות.

במקרה כזה הדחיפות היא כעין עריץ המכתיב את סדר יומנו ומפריע לנו להיות פרודוקטיביים באמת ולהשיג את המטרות החשובות לנו באמת.

בוחרים מה לעשות עם הזמן שלנו
כשאנחנו בוחרים מה לעשות עם הזמן שלנו אנחנו מצביעים לטובת האני העתידי שלנו.

תיעדוף משימות

אחד מהאתגרים הגדולים ביותר שלנו בחיים הוא לתעדף משימות שעלינו לבצע. עם תחומי אחריות הולכים וגדלים, וממשקים שונים שמנסים לגזול את תשומת הלב שלנו כל הזמן, לא פלא שקשה לנו להחליט במה ראוי שנשקיע את תשומת הלב והזמן שלנו.

עם זאת, לדעת מה סדר העדיפויות שלנו עושה לנו את החיים הרבה יותר קלים. תיעדוף משימות מפחית לנו את רמות הסטרס (אני יודע שהדברים החשובים באמת נעשים), עוזר לנו להתפקס, מרגיע לנו את הפחד מהחמצה ובכלליות מאוד תומך ביכולת שלנו לשמור על פרודוקטיביות טובה ולתכנן את הזמן.

כשאנחנו מתעדפים, אנחנו מבינים מהר מאוד שיש משימות שנראות לנו דחופות כשהן בעצם לא. ושיש אחרות שאם לא ניתן עליהם את הדעת סביר שלא יקרו וימשיכו להדחות למועד מאוחר יותר.

אנחנו מחליפים ימים מבולגנים שבהם לקוחות וקולגות מכתיבים לנו את סדר היום, בימים בהם אנחנו מצליחים לקדם את הפרוייקטים שלנו על אף הכוחות המתחרים על הזמן ותשומת הלב שלנו. על אף שמדובר בטכניקה די פשוטה, לסדר את המשימות לפי מידת חשיבותם, בפועל אתם תראו שזה תרגול שהוא לא תמיד פשוט.

כשיש לנו תנועה ערה של משימות בחיים ועל שולחן העבודה, כל הנושא הזה של לתעדף משימות צריך להיות חלק מהמערכת שבעזרתה אנחנו מנהלים את עצמנו.

איך עושים את זה? להרחבה: לתעדף משימות: הדרך הנכונה לנהל את העבודה ולעשות את הדברים החשובים באמת

אחרי התיעדוף

עכשיו, שתיעדפנו (תיעדפתם, נכון?) – יש לנו שקט. כחסידים של פרודוקטיביות הוליסטית אנחנו אוהבים שקט. אפשר לעבוד ללא הפרעות חיצוניות או פנימיות ולהתמקד בדברים החשובים באמת, עכשיו שברור לנו מה הם בדיוק.

מה השלב הבא? כאן נכנס הנושא של תכנון זמן. כמו שכבר אמרנו, אין פה שאיפה פנימית לההפך לסופרמן שמצליח בכל יום נתון לבצע 120% מהמשימות שלו אלא לבן אנוש בעל תושיה בריאה, מיקוד וחיוניות – שמצליח לעשות אחרי קיזוז של בלת"מים 70%-80% ולהרגיש עם עצמו טוב, ממש טוב.

איך עושים את זה?

אני ממש ממש ממליץ להתנסות בשיטת Time Blocking (או Boxing בחלק מהמקומות) שכתבתי עליה בהרחבה במאמר אחר שכדאי לכם ממש לקרוא.

להרחבה: שיטת Time Blocking וכיצד תוכלו לנהל בעזרתה את הזמן שלכם ביעילות מירבית

מרווחי נשימה בלו"ז

סוגייה אחרונה ומהותית ביותר לעניין פרודוקטיביות הוליסטית במאמר זה, היא מרווחי נשימה. הכוונה פה היא לשים דגש על ניהול זמן שיש בו התייחסות אנושית בריאה לצרכים הגופניים, הנפשיים והרוחניים של האדם העובד.

השכל וההוויה צריכים הפוגה קבועה בין מאמץ מקצועי או יצירתי כדי לשגשג. אנחנו חייבים מרווחי נשימה כדי לשמור על איזון.

מכירים את התחושה – אין לי זמן?

היא הרבה פעמים עולה מתוך לו"ז חנוק שמאלץ אותנו לעבור במהירות ממשימה למשימה ותמיד להרגיש כמה צעדים מאחור.

מה החשיבות של מרווח נשימה?

  • מרווח יכול להתקיים כחלון זמן שפינינו, התחייבות כלכלית שצמצנו, פרוייקט שדחינו. לא תמיד צריך להסתכל על השעון שמחפשים לייצר מרחב. אפשר לראות מה מסיח את דעתנו, מה יושב עלינו, דוחק בנו – ולראות איך אפשר לשחרר ולהקליל אותו כדי לשמור על זרימה טובה של אנרגיית חיים.
  • לו"ז שיש בו מרווח נשימה מאפשר לנו תחושה של שליטה. הוא לא רודה בנו ומאלץ אותנו להתמודד עם משימות ללא-הרף, אלא מעניק לנו מספיק זמן ופניות תודעתית להסתכל על הדברים ממבט-על, להתגבר על בלת"מים ולנתב את היום בדרך טובה והרמונית.
  • הוא מאפשר לנו להתמודד עם הבלתי צפוי כי אנחנו בעצם הופכים אותו לצפוי. התחכמות אה? אין חכמים כבעלי נסיון כמונו לדעת שהבלתי צפוי הוא עניין צפוי ויומיומי למדי.
  • הוא מאפשר לנו לנוח ולהזין את עצמנו כמו שצריך. משהו שהפך להיות פרט שולי – לקחת מנוחה ולאכול אוכל מזין וטוב. הגוף שלנו לא נועד לשבת שעות ארוכות המסך או לעמול פיזית קשה מבלי לקבל בחזרה מזון, מנוחה ותחושת מענגת של אי-עשייה, גם אם זמנית.
  • מאפשר לנו להכניס ללו"ז דברים שמעבר לעבודה – נקודה אחרונה וחשובה ביותר. עיקרון שאולי אתם מכירים? ברירת המחדל היא שהזמן שלנו מתמלא בעבודה, ואם לא בעבודה אז בדברים שהם בגדר משימות, מחוייבויות לאחרים וכיוצא באלה. בין אם יש לנו שעתיים בדוחק או יום עבודה מלא, החוק הזה לרוב פועל אצל כולם.
  • כשאנחנו מעצבים בעצמנו את הלו"ז, ומעצבים בכוח התבונה שלנו את הלו"ז כך שיכיל עוד דברים חוץ מעבודה, אנחנו אשכרה מצליחים לעשות דברים שכיף ונעים לנו לעשות מחוץ לשעות העבודה. כן כן, מחוץ לשעות העבודה ותפסיקו להביא את העבודה הביתה דרך הוואטסאפ או הג'ימייל כי הגיע זמן לנוח, הו כן.
מרווח נשימה
ככה נראה מרווח נשימה, לידיעתכם.

לסיכום, אחרי שחפרתי לכם על פרודוקטיביות הוליסטית

פרודוקטיביות הוליסטית מנסה להוות תרופת-נגד למרדף חסר התכלית אחרי דברים שלא מייצרים לנו תחושת מימוש והגשמה. היא מזמינה ומבקשת מאיתנו לעצור ולהתבונן, להסתכל פנימה ולעצב לעצמנו, על ידי תכנון והקשבה לעצמנו – את מרחבי העבודה החיצוניים והפנימיים שלנו.

הפוטנציאל האנושי שקיים בכל אחד מאיתנו לא מתגלם בעבודה סיזיפית מסביב לשעון, אלא ביכולת התבונית לייצר שפע במאמץ נכון, על ידי טיפוח והזנה של המשאבים המאפשרים לכל הקסם הזה לקרות.

התחבר לכם? ספרו לי, אשמח לשמוע.

 

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך

אפשר ללמוד גם לבד.

בדיוור שלי אני כותב ומשתף בקפידה אך ורק בנושאים מרחיבי תודעה.
יהיו שם כלים פרקטיים, הזמנה לתרגול, השראה להתבוננות והגיגים מחיים מינימליסטיים.

מדי פעם אני גם משתף בנימוס על תהליכים ברוח התוכן שתפגשו בבלוג ובדיוור.