מולטיטסקינג

מולטיטסקינג ושברו – לעשות פחות ולהספיק יותר בעולם של היפר חיבור

מולטיטסקינג. מודה שאני לא מבין ממש את הקטע. אצלי זה מאוד ברור שלעשות 2 דברים בו-זמנית (שאינם הרגל אוטומטי) זה מתכון לכשלון קולוסאלי. אני לא צריך להתאמץ כדי לראות שההצלחה שלי לבצע כל אחת מהמשימות שלפני יורדת לטמיון, ממש כך.

העניין הוא שלעיתים קרובות, אם אנחנו עושים יותר ממשימה אחת בו-זמנית, אנחנו מרגישים שאנחנו מספיקים יותר בפחות זמן. לא משנה כמה המחקרים יראו לנו שזה שטויות במיץ והרגל מגונה שכדאי לנו להגמל ממנו, משהו בקדחתנות הזו של טלפון בין האוזן לכתף בזמן שאנחנו מזינים דו"ח בגוגל שיטס עובר כמשהו פרודוקטיבי למדי.

למעשה, מה שהמחקרים מראים לנו זה שאנחנו לא באמת יכולים לפצל את הקשב שלנו לשניים. מולטיטסקינג גורם לנו לעשות פחות, לחוות יותר סטרס ובשורה התחתונה להפגין ביצועים יותר נמוכים ממי שיש לו את הסבלנות והמשאבים הקוגניטיביים להתמסר למשימה אחת ללא הסחות דעת.

אז… למה שנחליף את המולטיטקינג ואיך נעשה את זה? בואו נצלול קצת.

אנחנו לא רובוטים

מולטיטסקינג אומר שאנחנו מתעסקים בשתי משימות בו-זמנית.

מחקרים מראים שאנחנו יכולים להוציא לפועל מהלך מתוחכם כזה, רק כאשר אחת מהמשימות מתבצעת בכזו אוטומטיות, שהיא לא דורשת את הריכוז ותשומת הלב שלנו. ניקח לדוגמה – הליכה ושיחת טלפון, יכול לעבוד לנו? לגמרי. אבל הרי זה לא מה שאנחנו בדר"כ מחשיבים אותו כמולטיטסקינג.

אז למה אנחנו לא יכולים לעשות שתי משימות בו-זמנית?

זה מפני שיש לנו משהו שנקרא זיכרון עבודה והוא מוגבל. זה איזור במוח שאחראי על אחסון זמני ועיבוד של מידע, המאפשר לנו לבצע פעולות מורכבות מבחינה קוגניטיבית דוגמת תכנון וקבלת החלטות. זה הסיבה שאנחנו לא יכולים למשל לחשב תרגיל פשוט בחשבון בזמן שאנחנו עסוקים בלנסח אימייל. נשמע הגיוני?

עכשיו, אם להכנס עוד יותר לעובי הקורה – הרבה פעמים מה שאנחנו בעצם עושים וקוראים לו מולטיטסקינג הוא בכלל "החלפת משימות" (Task switching), שזה הקפיצה המתמדת בין משימות ובין טאבים בדפדפן. אנחנו עושים את זה כל כך מהר עד שנדמה לנו שאנחנו עובדים על כמה דברים במקביל, כשבעצם אנחנו עובדים מעט מאוד על הרבה מאוד דברים.

מולטיטסקינג – קווים לדמותו

אז הבנו שמולטיטסקינג בגדול זו אשליה, לפחות באופן שרובנו תופסים אותו. עכשיו בואו ננסה להבין למה כדאי לנו לשחרר את הקונספט ולהמשיך הלאה בחיים.

מולטיטסקינג פוגע בפרודוקטיביות

הנה מה שלמדנו ממחקרים על החלפת משימות סדרתית: אמנם כל מעבר משימה גוזל מאיתנו עשירית שניה, אבל למעשה, אם אנחנו עוברים בקדחתנות ממשימה למשימה זה יכול לפגוע בפרודוקטיביות שלנו ב-40%.

המחקר המפורסם הזה, שנערך באוניברסיטת קליפורניה, הראה לנו שכשאשר אנחנו מוסחי דעת, יכול לקחת לנו 23 דק' ו-15 שנ' לחזור למשימה המקורית שבה עסקנו.

דבר נוסף שחשוב להכיר בו, הוא שאנחנו עושים יותר טעויות כשאנחנו עובדים על כמה דברים במקביל, וככל שהמשימה יותר מורכבת, אנחנו טועים יותר.

שורה תחתונה, כשאנחנו עוסקים בכמה משימות במקביל אנחנו הרבה יותר מוסחי דעת, והרבה יותר קל לנו לאבד ריכוז לפני שאנחנו מסיימים את המשימות החשובות שלפנינו. כל פעם שאנחנו מחליפים משימה אנחנו מעוררים תגובה דופמינית שמעודדת אותנו להחליף משימות בחיפוש אחר הסיפוק המיידי הבא.

זה יוצר אצלנו אשליה של פרודוקטיביות בעוד לא הספקנו לעשות הרבה, או לפחות לא משימות חשובות שדורשות מאיתנו משאבים קוגניטיביים רבים.

מולטיטסקינג שוחק אותנו

המוח שלנו לא בנוי לתת תשומת לב ליותר ממשימה תובענית אחת במקביל, ולכן לכפות עליו את הצורך לרכוש את הכישור הזה גובה מאיתנו מחיר.

לא נעים לשמוע, מצטער מראש, אבל מחקר שהתקיים באוניברסיטת לונדון הראה שמולטיטסקינג פוגע ב-IQ. נבדקים שעשו במולטיטסקינג במהלך ביצוע משימות קוגניטיביות זכו לתוצאת IQ התואמת מישהו שעישן מריחואנה או נשאר ער כל הלילה.

בנוסף, נמצא שעיסוק במולטיטסקינג מעלה את רמות הקורטיזול בגוף, המייצר בגוף סטרס. כשאנחנו כל הזמן מחליפים הילוך וקופצים בין משימות, דוחקים את הקוגניציה שלנו לקצה, זה לא פלא שאנחנו מגיעים לתשישות ולשחיקה.

מולטיטסקינג מדכא את החשיבה היצירתית

רמות גבוהות יותר של חרדה ופחות זכרון פנוי במוח מקשה עלינו לחשוב מחוץ לקופסה. כדי להיות יצירתיים אנחנו צריכים מקום פנוי לאחסן רעיונות חדשים ופוריים.

מולטיטסקינג פוגע בזיכרון

במחקר מ-2011 שנערך באוניברסיטת קליפורניה, נמצא כי מולטיטסקינג פוגע בזכרון לטווח קצר.

השתכנעתי, מה עושים?

יופי. אז אחרי שהבנו שמולטיטסקינג לא יקח אותנו רחוק משום בחינה, בואו נדבר קצת על מה אפשר לעשות במקום כדי להיות פרודוקטיביים באמת ולשמור על בריאות נפשית ותפקוד קוגניטיבי גבוה לאורך זמן.

מונו-טסקינג

ראוי לזכור שלכל מטבע יש 2 צדדים. אם אנחנו באמת רוצים לסיים משימות ולתרגל פרודוקטיביות יעילה ובריאה, אנחנו צריכים להתחיל להתמסר לעבודה על כל משימה בזמנה.

מונו-טסקינג זו אסטרטגיה שיש בה הרבה פחות סטרס. הרבה פחות אנרגיית חיים מתבזבזת על שינויים במוקד תשומת הלב בקליטה של אינפורמציה מסוגים שונים. יש יותר סיכוי להכנס לפלואו ולהצליח לסיים את המשימות החשובות.

היא עוזרת לנו להתמקד במה שאנחנו צריכים לעשות ולא באינספור הדברים שאנחנו יכולים לעשות. אנחנו אומרים באופן אקטיבי "לא" לכל מיני דברים שמנסים לגזול לנו את הפוקוס ומשמרים אותו לאורך זמן באובייקט אחד.

כשאנחנו עוסקים במונו-טסקינג יש לנו הרבה יותר מקום ליצירתיות, מפני שהמשאבים הזמינים לנו יותר מצומצמים, ולכן אין לנו מנוס מלהכנס פנימה ולמצוא דרכים חדשות לפתרון בעיות.

לשים לב שאנחנו במולטיטסקינג

אני מדבר הרבה בבלוג על תשומת לב. למי מאיתנו שמכור לעבודה על כמה מישורים במקביל, קשה קצת להתחבר לקונספט של עבודה על משימה אחת בכל פעם. השלב הראשון והקריטי הוא להתחיל לזהות כשאנחנו מפצלים את הקשב שלנו לכל עבר.

לשים לב כשאנחנו עושים דבר אחד ובעצם חושבים על אחר. הרבה פעמים זה יבוא לידי ביטוי בהרגלים שאפשר לזהות אותם ולהתחיל לשנות אותם לאחר מכן.

לסגור נוטיפיקציות

אין טעם שנתאמץ לשנות הרגלים ולהתרכז במשימה אחת, בזמן שאנחנו מאפשרים לקשב שלנו להגזל על ידי אפליקציות חמדניות שרק רוצות לעדכן אותנו במשהו קטן שבדר"כ לא קשור בכלל לדברים החשובים אותם אנחנו רוצים לקדם.

לנטרול הסחות דעת יש כל מיני היבטים (אפשר ורצוי לקרוא במאמר שמתמקד בנושא), אבל אם לדגום דבר אחד שמאוד מאפיין את מי שאוהב להתפזר בעבודה – הנוטיפיקציות יהיו הדבר הראשון והקל שהייתי מתעסק איתו.

לתקשר את זה עם הסביבה

קשה מאוד לשנות הרגלי עבודה, אם יש כבר לא מעט קולגות ולקוחות שרגילים להתנהלות הקדחתנית שלו. אחד הדברים החשובים שיכולים לתמוך בשינוי הרגלים מהסוג הזה, הוא לתקשר באופן ברור מול העולם את האופן שבו אתם בוחרים לעבוד מעתה ואליך.

הניסיון שלי ושל אחרים שליוותי הראה לי שאנחנו הרבה פעמים נופלים לתוך האשלייה שאנחנו צריכים להיות מאוד זמינים ומחוברים כדי להיות בעלי מקצוע אמינים ושירותיים, אבל למעשה אנחנו יכולים בכיף לחתוך בחצי את מידת הזמינות שלנו תוך שאנחנו משפרים מאוד את איכות העבודה וזמני הביצוע.

פשוט צריך להסביר בנימוס מתי אפשר לשוחח איתנו ולמה כדאי לתת לנו להתרכז בעבודה.

להכניס את זה ללו"ז

כשאנחנו עובדים מול לוח זמנים ברור, יותר קל לנו להתמסר לעבודה על משימה אחת בידיעה שהמשימות האחרות בסה"כ מחכות לתורן.

בהתחלה עבודה ממוקדת בריכוז גבוה היא משהו שצריך לתרגל ולאמן אותו. אנחנו לא רגילים בכך, גם מי מאיתנו שהוא לא פריק של מולטיטסקינג.

הכי טוב להתחיל בחלונות זמן קצרים (15-20 דק') בהם אתם לא מתפשרים בכלל בכל מה שקשור להסחות דעת. עם הזמן אתם תראו שתוכלו להגדיל את משך הזמן שיוקדש לכל משימה.

פרקטיקה שמאוד תומכת ברעיון הזה היא עבודה עמוקה.

לעצב את סביבת העבודה

לא אכנס פה לסודות עולם עיצוב מרחבי העבודה, הפיזיים והדיגיטליים, אבל בינינו, אם אתם חובבי מולטיטסקינג מושבעים, זה בדרך כלל ממש ניכר במרחב העבודה שלכם. בלאגן, מסכים פתוחים, ערוצי תקשורת. בקיצור, הרבה פוטנציאל להסחות דעת. בעצם, אולי הסחת דעת אחת גדולה.

המעבר למונו-טסקינג הוא גם שינוי פילוסופי שיכול להתבטא בחלל העבודה. אווירה יותר מינימליסטית, הסרה של כל מיני ניירות וקבצים שיוצרים עומס, שולחן פנוי ומסודר – כל אלה ומאפיינים נוספים, הרבה יותר תומכים בעבודה שקטה ומרוכזת.

נו, מה אתם אומרים?

אני ממש מקווה שקראתם את המאמר הזה בשקט ובריכוז גבוהה, וגם אם לא – שהבנתם את המסר העיקרי שמסתתר פה בין המילים – מולטיטסקינג זו אשליה של פרודוקטיביות ומסחטה קוגניטיבית. לא חבל?

מקווה שהצלחתי לעורר בכם ולו את הסקרנות הקטנה לחקור את מרחבי העבודה העמוקה והחיפוש אחר הפלואו שהופך את חיי העבודה למאושרים יותר. משמעותיים, בריאים ומתגמלים יותר.

לחיי זה. בהצלחה.

לגמרי עשוי לעניין אותך:

אם הגעת עד הלום

במייל אני משתף תוכן ייחודי, מעשי ומרחיב תודעה.
ספאם לא יהיה שם וניתן לצאת בקלות בכל רגע (לא אפגע).