זמן מסך לילדים

זמן מסך לילדים – לשמור על איזון דיגיטלי בימי קורונה

למה בחרתי פתאום לכתוב על זמן מסך לילדים…

את המאמר הזה אני כותב במהלכו של סגר ולילד שלי בן ה-4 וקצת אין גן . יש גם חורף כך שבאופן טבעי מרחב המחייה שלנו קצת מצטמצם. בגדול אנחנו מסתדרים לו רע, מג'נגלים בין זמן עבודה לזמן הורות. לשמחתנו הבן שלנו יחסית שבע רצון בין מגרש הכדורגל לערימת הספרים שאנחנו תמיד דואגים שתהיה בהישג יד, אבל אין ספק שהמשיכה שלו למסכים נהיית יותר חזקה ככל שאנחנו מתקדמים על ציר הזמן.

למרות שאני לרוב כותב על מבוגרים וטכנולוגיה, הבנתי שחשוב לי להתייחס גם לנושא המורכב והתובעני הזה. גם בשביל עצמי, לתת לכך יותר מקום בתודעה, וגם לכם שחולקים איתי את המסע הזה לאיזון דיגיטלי, ואין ספק שהאיזון הזה צריך לכלול גם את בני המשפחה הצעירים שלנו.

בואו נכיר רגע במציאות

הילדים שלנו נולדו למציאות דיגיטלית. הם נולדו לעולם של מסכי מגע, תקשורת מיידית. מידע אינסופי בלחיצת כפתור. הורדות, סרטונים ומשחקי רשת. אנחנו יכולים להשתדל מאוד לשמר עבורם מרחבים של חיבור לטבע ושל פעילויות חוץ, אבל לרובנו ככל הנראה יהיה מאוד מאתגר לנתק אותם מכך לחלוטין. מעטים מאיתנו חיים אוף-גריד בבקתת עץ ביער. זו האמת.

זו מציאות חדשה להורים. כל הנושא של זמן מסך לילדים נהייה הרבה יותר דרמטי בשנים האחרונות. נדמה שברמה מסויימת הצלחנו להתמודד כשהיה מדובר רק על טלוויזיה ומחשב, אבל עכשיו שהמסכים נהיו כל כך נגישים וכל כך מקובלים תרבותית – אין הרבה לאן לברוח.

בינינו, אנחנו יודעים שאת המסכים אפשר להמשיל בהרבה מקרים לג'אנק פוד. אנחנו יודעים שיותר מדי זה לא בריא לנו אבל עדיין אנחנו צורכים הרבה מהם, לעיתים קרובות בתחושת אשמה, גם בעבור זמן המסך של הילדים שלנו.

ובעצם, כמו שאני מרבה לכתוב – כולנו צריכים לשאוף לאיזון. ואיזה דבר יפה ושלם יותר מאשר להביא את הבשורה הזו למציאות המשפחתית שלנו.

למה כדאי להגביל את זמן מסך לילדים?

היות והנוכחות המופרזת של מסכים בחיינו היא תופעה יחסית חדשה, המחקרים העוסקים בקשר בין בריאות ועודף מסכים רק בתחילת דרכם. עם זאת, יש לא מעט דברים שאנחנו כבר יודעים וכבר רואים, ואפשר בזהירות לומר שהם מהווים צדדים שליליים של מערכת היחסים בין ילדים למסכים. לדוגמה:

זה ממכר: בראש ובראשונה כדאי להתייחס לפרט החשוב והידוע הזה – מסכים זה ממכר. טוב, אם לדייק, רוב הממשקים הדיגיטליים שאנחנו והילדים שלנו משתמשים בהם בנויים כדי להשאיר אותנו מחוברים אליהם. המשחקים, המדיות החברתיות, אתרי הסטרימינג (ובראשם יוטיוב ונטפליקס) – כולם משקיעים כסף רב בפיתוח טכנולוגי שמנצל את החולשות הקוגניטיביות והפסיכולוגיות שלנו כדי שיהיה לנו קשה לעזוב את המסך.

זה יכול להחליש את היכולות החברתיות שלהם: או כמו שהמחקר הזה מראה, כשמוציאים את הילדים מהמסכים אפשר לראות שזה משפר את היכולת שלהם לזהות סימנים של תקשורת רגשית לא-ורבלית.

מסכים ושינה: האור הכחול שנפלט מהמסכים שסביבנו מעכב הפרשת מלטונין, הורמון משרה שינה המופרש בגוף באופן טבעי וכחלק מהמקצב הביולוגי שלנו. עיכוב בהפרשת מלטונין מפריע למחזור השינה ויכול לגרום לקשיי הירדמות, איכות שינה ירודה, וכתוצאה מכך להעצים אתגרים התנהגותיים, קשיי ויסות וחוזר איזון במצבי רוח.

משחקים וסף גירוי גבוה: המשחקים הפופולריים בקרב ילדים נוטים להיות מאוד מרגשים ומעוררים למערכת העצבים. הם מעוצבים על מנת לגרום לילדים להשאב ולהתמכר אליהם (אינטרס כלכלי, לא רוע לב). מעבר להתמכרות עצמה, עצימות הגירויים מביאה לכך שהילד צריך "יותר" כדי להגיע לסיפוק והנאה ובהתאמה יותר קשה לו לבדר ולהעסיק את עצמו מחוץ למסך.

זמן מסך בא על חשבון פעילויות חוץ: באופן טבעי אנחנו רואים שככל שהילד עסוק יותר בפעילות דרך המסך, הוא מבלה פחות שעות בחוץ. זה אומר פחות פעילות גופנית ופחות אינטראקציה חברתית. בנוסף כדאי להביא בחשבון את זה שמחקרים מראים ששהייה בחוץ משפרת את הריכוז ומפחיתה רמות של סטרס.

דבר איתי במספרים, כמה זמן מסך לילדים זה בסדר?

תגידו לי אתם – מי קובע? ארגון הבריאות העולמית? האינטואיציה ההורית שלכם? זו תמיד שאלה שראוי לשאול. כך או אחרת, האמת בטח עוברת בין המספרים האלה. היות וכל הנושא הזה יחסית חדש, מחקרים שיעידו על ההשלכות שיש לזמן מסך ממושך על ילדים יגיעו רק בהמשך.

ארגון הבריאות העולמי מציע כך:

פעוטות, עד גיל שנה – ללא זמן מסך בכלל.
גיל 1-2 – לא מומלץ לחשוף ילדים למסכים.
גיל 2-4 – לא-יותר משעה ביום.

צריך להביא בחשבון שהדיאלוג העיקרי של ארגון הבריאות העולמי הוא עם העיקרון שילדים קטנים זקוקים למספיק פעילות גופנית ושעות שינה לטובת ההתפתחות המואצת שלהם, ולכן צריך לצמצם את זמן המסך. בעוד זה כמובן נכון וחשוב, זה רק חלק קטן מהתמונה.

כמה סימני אזהרה המעידים על התמכרות למסכים בקרב ילדים

בעוד מקובל לחשוב על זמן מסך כנתון העיקרי המנבא בעיות רגשיות או חברתיות שעשויות להתפתח אצל ילדים בעקבות שימוש במסכים, יש מחקרים שמראים כי הנתון שחשוב יותר להתייחס אליו זה איך הם משתמשים במסכים.

כלומר, זה לא שלמשך השימוש אין חשיבות, אך על ההורה להשגיח מפני סימנים המעידים על השפעה של המסכים על תחומי חיים אחרים, או השתלטות של זמן המסך על שעות הפנאי של הילד.

אז כמה סימנים (מתוך מחקר של אוניברסיטת מישיגן):

חוסר שליטה: לילד קשה להפסיק לצרוך מסכים
איבוד עניין: הילד מאבד עניין בדברים אחרים שהם לא מסך
טורדנות: המסך הוא כל מה שהילד חושב עליו
השלכות פסיכו-סוציאליות: הרגלי השימוש במסכים פוגעים בפעילויות משפחתיות וחברתיות
בעיות מהותיות הקשורות לשימוש: זמן המסך גורם לפגיעה בסדר היום המשפחתי
גמילה: הילד נהייה מתוסכל כשהוא לא יכול להשתמש במסכים
סבילות: משך זמן המסך שהילד מבקש רק גדל עם הזמן
הטעיה: הילד משתמש במסכים מאחורי הגב גם כשאסור לו
אסקפיזם\שיפור מצב רוח: כשיש לילד יום רע, נראה שזמן מסך הוא הדרך היחידה או העיקרית לגרום לו להרגיש טוב

לא דין זמן מסך אחד כאחר

עד עכשיו התעסקנו יותר בכמות ופחות באיכות. אמנם מס' השעות שהילדים שלנו מבלים מול מסכים הוא נתון מאוד חשוב, אבל אל לנו להסתכל על הדברים בצורה חד-מימדית. אין דין שעה של צפייה בתכנית הדוקומנטרית של כאן חינוכית "להציל את חיות הבר" (ניצלתי את הבמה כדי להמליץ) כדין שעה של משחק ממכר או תכנית שאין לה שום ערך חינוכי.

כדי להבטיח את הבריאות הדיגיטלית של הילד, חייבים לתת את הדעת גם על התוכן ולא מספיק רק להשאר בטווח ההמלצות הנוגעות למשך זמן המסך.

נקודת מבט שאפשר להוסיף פה, היא זו העושה הבדלה בין זמן מסך פאסיבי לזמן מסך אקטיבי.

זמן מסך פאסיבי הוא כל אותו זמן מסך שבו קולטים מידע כמעט עד בכלל ללא השתתפות פעילה של הילד. אפשר לסווג פה צפייה בסירטונים, גלילה בתמונות ומשחקים למיניהם שמאופיינים בחזרתיות.

זמן מסך אקטיבי הוא כזה שכולל יותר מעורבות קוגניטיבית עם המסך, כמו למשל: צילום סרטונים, שיחות וידאו, משחקים חינוכיים או סרטונים המדריכים פעילות גופנית.

בעוד שאין ספק שעם זמן מסך פאסיבי צריך להזהר יותר, לזמן מסך אקטיבי יש ערך מוסף שאפשר להתייחס אליו מעט אחרת, ובמינון הנכון יכול לתת ערך מוסף לילד ולהורה.

כמה טיפים למציאת איזון בכל מה שקשור לזמן מסך לילדים:

להשאיר את התוכן חינוכי: לא כל תוכן זהה לאחר. בעוד שישנם תכנים לילדים בעלי ערך חינוכי, יש כאלה שסתם מאלחשים להם את המוח. במקום לתת לילד יד חופשית לבחור כאוות נפשו (כמו לשחרר אותו בחנות ממתקים), צרו יחד איתם רשימת סרטונים שעונים לדרישות החינוכיות שלכם. הפכו את הילד לחלק פעיל בבחירת התוכן.

לקדש הזמנים שמחוץ למסך: עשו מאמץ שחלקים נרחבים של היום יהיו מנותקים לגמרי ממסכים (זה כולל ילדים ומבוגרים כאחד). טיולים רגליים, ארוחות משפחתיות, קריאת ספרים – כל מה שמחבר ויוצר זמן משמעותי יחד.

לא להשתמש במסכים כאילו הם מוצץ: זה מאוד להצמיד את הילד למסך בכל פעם שצריך להשקיט אותו או להתמודד עם טנטרום כזה או אחר – אבל זה הרגל ממש גרוע. לאורך זמן זה נהיה ממכר וזה מונע מאיתנו ומהילד ללמוד כיצד להתמודד רגשית ותודעתית עם האתגרים הטבעיים שאנחנו פוגשים בדרך.

לא לתת למסכים להזדחל לשעות השינה: בהרבה משפחות גם המבוגרים וגם הקטנטנים נהנים לצפות במסכים בסוף היום. המסכים יוצרים עוררות קוגניטיבית והאור הכחול הנפלט מהם מעכב הפרשת מלטונין האחראי על השריית שינה. מומלץ להחליט על פרק זמן לפני השינה (לפחות חצי שעה) שבו אין מסכים. מומלץ גם להוציא אותם מחדר השינה אם ניתן ולנתק את הקשר בין הרגלי שינה להרגלי גלילה.

להשאר מעורבים: היו ערים למה שהילדים שלכם עושים. כשניתן, קחו חלק בפעילות הדיגיטלית שלהם. זו הזדמנות להקדיש את זמן המסך לפעילות חינוכית משותפת, זמן איכות משפחתי ולאפשר לכם להכיר קצת יותר את העולם הדיגיטלי שלהם. לכל הפחות בדקו פעם בכמה זמן מה שלומם ומה הם עושים.

לשמש דוגמה טובה: בואו נודה בזה – גם אנחנו יכולים להשתפר בכל מה שקשור להרגלים הדיגיטליים שלנו. זה טוב ויפה לצפות מהילדים שלנו לעמוד בכללים שאנחנו מציבים להם, אבל כשאנחנו בנוכחותם כדאי להקפיד עוד יותר שלא לברוח לטלפון שלנו ברגעים של שעמום ותסכול.

לסיכום

בעולם שבו המסכים הולכים ונהיים חלק בלתי נפרד מחיינו, חשוב לעזור לילדים שלנו לבסס הרגלים צריכה נכונים ומאוזנים. אין ממש מנוס מלעבור בעצמנו תהליך דומה. זה בריא להכיר במציאות ולדעת לאן העולם הולך מבחינה טכנולוגית, ומנגד אין צורך להשאר אדישים או שאננים למחיר הפוטנציאלי כתוצאה משימוש מופרז.

בעוד שאפשר ללכת לאיבוד בתוך האינטנסיביות של החיים הדיגיטליים, חשוב לזכור שהכל חוזר בסופו של דבר לאינטואיציה בריאה, מידתיות, איזון ובעיקר הרבה הרבה תשומת לב.

אשמח לשמוע: מה רואים אצלכם? מה הרגלי צריכת המסכים בבית שלכם? מה האסטרטגיה שעובדת לכם הכי טוב בחיפוש אחר נקודת האיזון?

שתפו אותי, בבקשה 🙂

לגמרי עשוי לעניין אותך:

אם הגעת עד הלום

במייל אני משתף תוכן ייחודי, מעשי ומרחיב תודעה.
ספאם לא יהיה שם וניתן לצאת בקלות בכל רגע (לא אפגע).