המדריך השלם להשפעות השליליות של הרשתות החברתיות

הרשתות החברתיות ואנחנו: כל ההשפעות השליליות שחשוב שנכיר

אני והרשתות החברתיות – יש לנו יחסי אהבה-שנאה. מודה. אני מאוד מעריך, ומנצל לתועלתי האישית והמקצועית את היתרונות האדירים שבגלובליזציה החברתית. אני נפעם אל מול המהירות שבה מידע זז בעולם הדיגיטלי. הקלות שבה אני יכול להחשף לאנשים ולמקומות הנמצאים בצד השני של כדור הארץ. כל זה ממש פלא. בשנים האחרונות התפתחתי, יצרתי, נחשפתי, והבאתי פרנסה טובה בחסות המרחב החברתי הדיגיטלי – ועל כך מודה, ממש מודה.

עם זאת, אי אפשר לומר שהתנועה הזו היא חד-כיוונית. בעוד זכיתי להנות מהצדדים החיוביים של הרשתות החברתיות (אצלי זה היה בעיקר פייסבוק, הפופולרית ביותר) למדתי עם הזמן לבחון בעין ביקורתית יותר את התהליכים השונים הכרוכים באינטראקציה וביחסי הגומלין עם המרחב הדיגיטלי.

היות ומדובר על תהליכים מהירים של התפתחות טכנולוגית, בעיקר במובנים של היקף – נכון ל-30 ביוני 2020 ישנם לפייסבוק 2.7 מיליארד משתמשים פעילים ברחבי העולם – המדע הולך כמה צעדים אחרי העגלה, ועדיין לא יכול לתת לנו מידע מעמיק על ההשלכות ארוכות הטווח של השימוש העודף במרחב הדיגיטלי.

אבל הוא בהחלט מצמצם פערים, ובעזרת לא-מעט מחקרים הנערכים בתחום המחקר החדש הזה, מנגיש יותר ויותר את החשיבות לבחון מחדש את מערכת היחסים שלנו עם טכנולוגיה, את הדרך שבה אנחנו מפתחים אותה (או מאפשרים לה להתפתח מבחינה רגולטורית) ואת הדרך שבה אנחנו מתמודדים עם תופעות הלוואי של השימוש העודף במרחבים הדיגיטליים.

לאחרונה עלה לאוויר הסרט הדוקומנטרי "מסכי עשן: המלכודת הדיגיטלית" או "The Social Dilemma" (כאן תמצאו סקירה קצרה שלי בנושא) שבהחלט העלה לשיח ולכותרות את המורכבות הסמוייה מהעין של הרשתות החברתיות. עם זאת, הסרט לא היה חף מביקורת, ובצדק, והרי זה לא מפתיע כאשר מדובר בהפקה של נטפליקס שהיא בעצמה שחקנית רצינית בכלכלת תשומת הלב.

מה שהביא אותי לכתוב את המאמר הזה, שישמש כמאמר-אם למאמרים נוספים שיכתבו בנושא (בקרוב, אמן), היתה המחשבה שיש צורך במדיום נינוח יותר, ביריעה רחבה יותר – שניתן יהיה להחשף בה בעדינות ובהדרגה לכל אותם תכנים אשר אמורים, בתקווה – לעורר אותנו למודעות גבוהה יותר בחיים הדיגיטליים שלנו, כדי שנוכל להתפתח בהם כיצוריים תבוניים המרבים טוב בעולם.

חשוב לי לומר – לכל סעיף שמופיע פה אפשר להביא סעיף שמנגד המדבר על ההשפעות החיוביות של התקשורת הדיגיטלית. אני מתמקד בהשפעות השליליות מפני שאני חושב שאנחנו לא נותנים להם מספיק במה.

יאללה נצלול.

זה ממכר, הו כן

התמכרות לרשתות חברתיות היא לא, איך נאמר – אבחנה קלינית רשמית. לפחות לא בינתיים. אבל המציאות היא שאדם ממוצע מבלה כ-2-3 שעות ביום במדיות החברתיות (משתנה בין חלקים שונים בעולם), והנתונים האלה רק הולכים ועולים משנה לשנה.

אם אתם לא בטוחים לגבי עצמכם, אתם יכולים לשאול – מתי הפעם האחרונה שהעברתם יום שלם מבלי לבדוק אף אחת מהמדיות שלכם אפילו פעם אחת?

אנחנו כבר יודעים שהפיתוח של הרשתות החברתיות והאפליקציות נועדו להשאיר אותנו מחוברים כמה שיותר זמן. משאבים רבים מושקעים במיטב המוחות שבעמק הסיליקון, כדי להנדס את ההתנהגות שלנו במרחב הדיגיטלי. לגרום לנו לשלוף את המכשיר החכם שלנו בכל הזדמנות, להגיב באופן לא-מודע לכל צלצול או רטט (או אפילו אשליית רטט) שמתרחשים בקרבתנו.

אחת הדוגמאות הנפוצות והחזקות ביותר שנותנים כאשר מסבירים את האופן שבו נעשה שימוש מתוחכם בחולשות הקוגניטיביות והפסיכולוגיות שלנו, הוא השימוש במודל מכונת המזל (Slot machine). חוקרים גילו שברגע שאתה מציג לפלוני-אלמוני גמול (Reward) בדפוס המשתנה כל הזמן, אתה יכול לגרום לו לחזור על אותה פעולה שוב ושוב בתקווה לשוב ולמצוא את אותו.

זה כמובן על רגל אחד, אבל מה שחשוב להבין הוא שמדובר על אחת מהטכניקות היעילות והממכרות ביותר בתחום הנדסת ההתנהגות, כפי שאנחנו מכירים מעולם ההימורים, ונעשה בה שימוש מגוון מאוד בפיתוח ועיצוב הרשתות החברתיות.

הספר Hooked של ניר אייל
הספר Hooked של ניר אייל

הפחד מהחמצה (FOMO)

התופעה המנטלית הידועה בשם הפחד מהחמצה אמנם מוכרת לנו עוד לפני שהרשתות החברתיות היו כל כך פופולריות, אך ברור וידוע לנו שהיא הלכה ונהייתה נפוצה וחמורה יותר בחסות הפופולריות של הרשתות החברתיות. למעשה היא מהווה את אחת מתופעות הלוואי הידועות שיש להם על החברה שלנו.

במסגרת הפחד מהחמצה אנחנו חוששים באופן קבוע וברמות משתנות, להחמיץ חוויות מהנות שאחרים חווים, או את האפשרות לחיות חיים טובים ועשירים יותר שיש לאחרים.

הטכנולוגיה והרשתות החברתיות בפרט, העמיקו את הפחד מהחמצה מפני שהם יצרו מציאות שבה אנחנו חשופים בהיקף בלתי נתפס למידע אודות אנשים אחרים, מקומות אחרים ואירועים שקורים מסביבנו. מפני שהכל נהיה כל כך נגיש, נוצרות להן בקלות נטיות התנהגות המניעות אותנו לבדוק ולהתעדכן בתכיפות לא-רציונלית.

אפילו קשה לומר, אם נגיד את האמת – מה קודם למה (משל הביצה והתרנגולת): האם הרשתות החברתיות גורמות ל-FOMO או שמא ה-FOMO הוא זה שמביא לשימוש עודף ברשתות החברתיות. כך או כך, הדרך שבה הן מעוצבות, יש עם המרקם החברתי הייחודי ועודף המידע – גורמים לתופעה הקשה הזו להיות נפוצה מתמיד.

להרחבה: מ-FOMO ל-JOMO – הפחד מהחמצה הופך להנאה שבהחמצה

הפחד מהחמצה גורם לנו להתנהג באופנים די משונים
הפחד מהחמצה גורם לנו להתנהג באופנים די משונים

דיכאון וחרדה

כותב כל, ראוי מבחינתי לציין שברור לי שיש הבדל מהותי בין דיכאון לחרדה. עם זאת, הם הרבה פעמים שזורים זה בזה, ובמקרה בו עסקינן – אותם גורמים, בגדול, יכולים לעורר את זה או את זה בשונה מאדם לאדם.

כך או אחרת, בנושא הזה יש הרבה פחות סימני שאלה – על אף שכאמור אין לנו מחקרים ארוכי שנים, בשל החדשנות היחסית של הטכנולוגיה – מחקרים מצביעים על קשר ברור בין רמות שימוש במדיות החברתיות, לבין הופעה של דיכאון וחרדה.

כך למשל מחקר חדש יחסית, שפורסם ב-Journal of Social and Clinical Psychology, מסכם שיש קשר סיבתי ברור בין שימוש במדיות חברתיות לבין השפעות שליליות על הרווחה המנטלית שלנו, בעיקר בצורה של הרגשת בדידות ודיכאון.

החוקרים הגדילו ואמרו שעד המחקר הזה, כל שהיה ניתן לומר הוא שיש קשר בין השימוש במדיות החברתיות לבין פגיעה באיכות החיים, אבל כעת אפשר ממש לזהות קשר כמותי – פחות שימוש, פחות דיכאון.

למה זה קורה בעצם?

מצד אחד ישנם כל התופעות המופיעות כאן במאמר – השוואתיות, FOMO, בריונות ברשת וכו', כולם יכולים בפני עצמם לפגוע ולהחליש את החוסן המנטלי שלהם. מנגד, עם כמה שהצד החברתי יכול במובנים מסויימים לתמוך, אין תחליף אמיתי למפגש אנושי אינטימי, ולהיות האדם בחוץ במפגש עם העולם והטבע ללא תיווך של מסכים.

שני הקטבים, העודף והחוסר – חוברים יחדיו ויוצרים שדה שיש לו פוטנציאל מאוד ברור לערער את הרווחה המנטלית שלנו.

השוואתית ברשתות החברתיות

לכל אחד מאיתנו יש נקודות חולשה. טריגרים שגורמים לנו לשהות בתפיסת עצמי נמוכה, חוסר ביטחון עצמי, דימוי שלילי וכיוצא באלה. אלו יכולים להיות סיטואציות חיים, מקומות כמו חדר כושר או מסיבה או אנשים מסויימים בחיינו – חברים, משפחה ולעיתים אפילו אדם זר.

בצער רב צריך להודות בעובדה הפשוטה – הרשתות החברתיות רוויות בטריגרים בדיוק מהסוג הזה.

וזה הרי לא פלא. מרבית האנשים, מרבית מהזמן – משתפים חוויות חיוביות, שלא נאמר חיוביות מאוד ונמנעים מלשתף את התמונה המלאה המשקפת את חייהם. דבר זה יוצר תמונת שווא של המציאות המתבססת על רגעי שיא מאושרים של אנשים אחרים.

אנחנו, באופן טבעי – חווים את החיים כרכבת הרים שהם, לעיתים בשמחה ובתחושת מלאות, ולעיתים קרובות מתוך חוויית מציאות לא-פשוטה. החווייה האנושית מגוונת ובאופן טבעי אנחנו לא תמיד נמצאים ב-"אני הגבוה" שלנו.

כשאנחנו נמצאים באני הגבוה שלנו, קל לנו להזדהות עם אחרים ולחוש שמחה בעבורם. אך כשאנחנו מאותגרים רגשית ותודעתית, החשיפה הכל כך רחבה הזאת לתמונה חד-מימדית במציאותם של אחרים, יכולה לגרום לנו לרגשות קשים. אנחנו יכולים בקלות ליפול לתוך דינמיקה של השוואתיות שרק מרחיקה אותנו חברתית, מעצימה ומנציחה את הרגשות הקשים שאנחנו חווים.

למי יש גדול יותר?
למי יש גדול יותר?

דימוי גוף שלילי

בין אם אנחנו אוהבים את זה ובין אם לא – הרשתות החברתיות מעצבות את תפיסת היופי שלנו. ככל שאנחנו מרבים לבוא באינטראקציה עם תמונות של אנשים אונליין, כך מתהדק הקשר בין הרשתות החברתיות ודימוי הגוף שלנו.

כבר הרבה שנים אנחנו מכירים בהשפעה של התקשורת על דימוי גוף. פרסומות ותכניות טלוויזיה מציגות "אידיאל" מאוד ספציפי של יופי ובכך מערערות את בטחונם של גברים ונשים ביופיים הייחודי.

אין ספק שלמדיה החברתית יש את אותו הפוטנציאל. במרחב שבו אנחנו מתקשרים באמצעות מסרים ויזואלים ערוכים היטב, קשה שלא להרגיש אי-נוחות קלה בנוגע למראה הטבעי שלנו.

המחקר בנושא הזה עדיין בחיתוליו, אבל בינתיים ניתן לראות בעיקר קשר שלילי בין זמן גלישה במדיות חברתיות ונטייה להשוואתיות שלילית במדיות החברתיות, כפי שניתן לראות בסקירה שיטתית שבדקה 20 מחקרים שונים.

פייק ניוז

פייק ניוז הוא עוד מושג שנהיה מאוד רלוונטי ופופולרי בשנים האחרונות ולא בכדי – מדובר על תופעה ותיקה שקיבלה רוח גבית חזקה בחסות המדיות החברתיות והתפתחותה של התקשורת הדיגיטלית בכללותה.

בהסבר פשוט: מדובר על ידיעות חדשותיות בצורותיהן השונות (מאמרים, פוסטים, ממים וכו') שהם שקריות במכוון ונועדו לעורר מניפולציה בקרב מי שקורא או צופה בהן.

חשוב לעמוד פה בקצרה על שני מושגים דומים השזורים זה בזה אך שונים במהותם. שניהם רלוונטיים מאוד לחיים במדיות החברתיות:

  • דיסאינפורמציה: פרסום של מידע שקרי או כוזב על מנת לשכנע אנשים במשהו שאינו נכון, או כדי להסתיר את האמת.
  • מיסאינפורמציה: הפצה של מידע לא-נכון שלא בכוונה תחילה.

בעוד הרעיון מאחורי הפייק ניוז הוא מאוד ותיק, התופעה נהייתה מאוד בעייתית בשנים האחרונות בשל הקלות הרבה שבה אפשר להפיץ תוכן לא-מבוקר בחסות המדיות החברתיות ושאר פלטפורמות התקשורת הדיגיטלית.

זה אמנם מצער לחשוב על זה, אבל רוב האנשים לא בוחנים בצורה ביקורתית את אמינות החדשות ששותפו בידי חבריהם, או אלה התואמות את מערכת האמונות והערכים שלהם.

בשנים האחרונות התוודענו ללא מעט סוגיות פוליטיות, כלכליות וחברתיות שהושפעו בצורה מהותית ועמוקה על ידי שימוש בהפצת מידע שקרי ותעמולת סייבר (הבחירות לנשיאות ארה"ב, הברקסיט), וסביר מאוד להניח שרבים הם המקרים אשר איננו יודעים לגביהם.

בריונות ברשת

תופעה פופולרית נוספת שראוי להתייחס אליה כאשר מדברים על הצדדים השליליים של הרשת היא "בריונות רשת". בריונות רשת מתארת מופעים שונים של אלימות המתבצעים בחסות המרחב הדיגיטלי והטכנולוגיה. אמנם לא מדובר רק על הרשתות החברתיות, אבל אין ספק כי הרבה מהבריונות רשת מתרחשת בחסותן.

מה שפעם היה מתאפשר רק פנים מול פנים, היום מתאפשר בקלות ובנגישות מאי-פעם. בגלוי או בעילום שם, ניתן לפרסם או לשתף תוכן פוגעני, מעליב, שקרי או זדוני אודות אדם אחר. זה יכול לכלול חשיפה של פרטים אישיים אודות אדם אחר, באופן קשה משפיל, מבזה ומביך.

בחסות המדיות החברתיות, והפומביות הרבה המתאפשרת במסגרתן, הפגיעה באדם אחר יכולה להיות קשה. הבמה הדיגיטלית פתוחה מסביב לשעון ועיתים קרובות קשה מאוד להסיר תוכן פוגעני.

קשה להודות בכך, אבל אין ספק שהמרחב הדיגיטלי סביבנו רווי גם באלימות, ובחסותו היד על ההדק הולכת ונהיית קלה יותר.

הסחות דעת ותשומת לב

אז נגענו קצת בכלכלת תשומת לב תחת הנושא הכאוב של ההתמכרות, אבל הנה עוד סיבה טובה להתייחס לנושא. תשומת הלב שלנו היא משאב מוגבל. אנחנו יכולים לתת את הדעת, בתכל'ס, רק על דבר אחד בכל פעם. איכות ורווחת החיים שלנו, אטען – הולכת בקנה אחד עם מידת תשומת הלב שאנחנו מצליחים לתת לדברים החשובים לנו באמת.

והנה, בחסות הכלכלה החדשה, מתחרות לנו על המשאב היקר לנו מכל – אפליקציות משוכללות ומתוחכמות, ובראשן, איך לא – המדיות החברתיות.

הסחות דעת הן עניין מורכב. אני אוהב לחלק אותן ל-2 מרכזיות – הסחות דעת חיצוניות ופנימיות.

הסחות הדעת שניתן בלב שלב להאשים בהם את המדיות החברתיות הן חיצוניות.

בחיצוניות קל להבחין – מדובר על כל אותם הדברים שקורים מחוץ לתודעה שלנו וקוראים לנו לבוא ולהתעדכן במה שקורה. ציפצופים והתראות שמזכירים, מדווחים ומלמדים אותנו לרוב על דברים שאין לנו צורך לדעת.

המדיות החברתיות מעולות בזה – מבצעות באדיקות את המשימה לעדכן אותנו בכל דבר קטן שזז במרחב הדיגיטלי. מי התחתן, מי מצא עבודה, מי פרסם אחרי המון זמן שהוא לא פירסם, מי הגיב בקבוצה, לאיזה אירוע או עמוד מקצועי הזמינו אותנו – שלל גדול ומכובד של עומס קוגניטיבי מתיש.

קרה לכם פעם שהייתם אמורים לעשות משהו אחד, ומצאתם את עצמכם בגלל גוללים בניוזפיד של אינסטגרם או פייסבוק. נו, ניחשתי נכון. השאלה היא לא רק מסיח את הדעת שלנו אלא ממה – מילא שאנחנו מזדחלים כל הזמן אל המרחב הדיגיטלי, אבל המחיר הכבד שאנחנו משלמים הוא בכל אותם הדברים שאנחנו לא עושים – עבודה עמוקה, הורות נוכחת, התבוננות שלווה בנוף דומם. קצת פואטי אבל כזה בדיוק.

המחיר הקוגניטיבי והאנושי שאנחנו משלמים בגלל שגוזלים מאיתנו את תשומת הלב הוא גדול. מזל שיש מה לעשות, הו כן.

להרחבה: להתמקד במה שחשוב: המדריך השלם להתמודדות עם הסחות דעת

רשתות חברתיות ודפוסי שינה

השפעה שלילית על דפוסי שינה

נו נו, כאילו היו חסרות לנו בעיות בחיים, צריך להכיר בכך שהמדיות החברתיות גוזלות לנו לא רק משעות הערות אלא גם משעות השינה. יצא לכם פעם לגלול בפייסבוק או באינסטגרם – במיטה, לפני שהלכתם לישון? לישון עם הטלפון בחדר השינה, ככה בטבעיות? אז סקרים רבים מראים שאתם ממש אבל ממש לא לבד. למעשה גלישה במדיות החברתיות הן אחת הפעילויות הנפוצות בשלב הקסום הזה שבין כניסה למיטה והרדמות. ואם לא שוכנעתם, הנה מחקר מקיף בנושא.

איך ולמה זה משפיע לנו על השינה?

מכמה סיבות, כדי שתהיו בטוחים שגם לכם עדיף להשאיר את הבינג' מחוץ לשעות הקטנות של הלילה. ראשית כל יש את עניין האור הכחול שהמכשירים שלנו פולטים, שהוא אור נחמד וטוב בגדול, אבל הוא משדר למוח שלנו שעדיין יום ואפשר לחגוג, היי הו. אבל בעצם עכשיו לילה ורמות המלטונין צריכות לעלות כתוצאה מירידה טבעית בכמות האור סביבנו, מנגנונים טבעיים – אין מה לעשות.

שנית כל, לפני שאנחנו הולכים לישון אנחנו צריכים להרגע. מכירים את זה שקשה לכם להרדם אם בדיוק ראיתם סרט מפחיד, רבתם עם האיש\ה או נזכרתם במשהו עצוב שקרה לכם? אז אין כמו מדיה חברתית טובה כדי לעורר בנו מגוון רחב וסבוך של תחושות פנימיות, אי שקט ועוררות קוגניטיבית שלא בזמנה.

שלישית כל, זוכרים את ה-FOMO? אז עכשיו תנסו לדמיין את כל אותם הפעמים שאתם מתקשים לשחרר את הטלפון למרות ששעת השינה שלכם כבר עברה חלפה לה.

רביעית היא קוריוז, לסיום התקציר – כי זה כל כך רחוק לי להאמין שיש מי שמאפשר את זה: התראות. יש אנשים, מסתבר, שנותנים למגוון ההתראות והצפצופים להטריד את מנוחת הלילה שלהם. לא ברור. בשביל זה בדיוק המציאו את מצב הטיסה, הו כן.

אפשר לחשוב על סיבות אחרות ולנתח את דילמת "הביצה והתרנגולת" בכל הקשור לאינסומניה וגלישה לילית, אבל בגדול כדאי להכיר בקשר הסבוך בין השניים.

סיכום

אם הגעת עד הלום – כל הכבוד, כנראה שאנחנו חולקים את הסקרנות הבריאה בכל הנוגע לצלילות התודעה ובריאות הנפש. כל אחד מהנושאים שהועלו פה ניתן להרחבה ברמת המאמר, המחקר או הספר וברמה מסויימת זה גם התיכנון שלי – לייצר איזשהו מבט-על מרחיב-תודעה על הצדדים השליליים של התקשורת הדיגיטלית.

מכאן אעמיק ואשריש לאט לאט את התובנות שלי, ובתקווה גם שלך, כדי לתת להם מקום בעולם. הם ראויים למקום כזה אם אנחנו שואפים לחיות חיי שלווה בעולם שהולך ונהיה דיגיטלי.

סקרן לבאות, המשך יבוא.

לגמרי עשוי לעניין אותך:

נהנית? יופי! שיתוף מרבה טוב בעולם.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp