אני מסתובב עם השאלה הזאת הרבה בתקופה האחרונה. לא-מעט מתעניינים שיוצא לי לשוחח איתם מביעים חשש כנה משינוי וממה שהוא יעורר להם בחיים. שכבר לא יהיה נוח, ומה אנשים יגידו, ומה ימלא את הריק שכרגע המסכים ממלאים בכל כך יעילות (זה הם לא אומרים בדיוק, אבל בערך ובעקיפין).
ואני חושב על זה ככה, קצת בזרם תודעה.
קודם כל, זה קצת אירוני לומר שקשה לנו להשתנות, כי ההשתנות היא חוק יסוד בקיום שלנו, ואם יש משהו אחד שלא ניתן לערער עליו זה השינוי המתמיד. הכל משתנה, וזה כולל אותנו – כל הזמן.
שנית כל, שינוי זה משהו שאפשר ללמוד להכיר בו ולברך עליו, כי הטרנספורמציה שמתרחשת בכל רגע ורגע היא מפעימה ומאפשרת, יש בה הרבה אסתטיקה וזרימה ותנועה והיא אוקייאנוס אינסופי של השראה למי שמסוגל להבחין בכך.
שלישית, בו בזמן שזה נהיה לנו "קשה" לשנות ולהשתנות, כי כל כך הרבה מנגנונים פועלים עלינו במרץ כדי לבטן אותנו לאיזור הנוחות ולכפות עלינו חיים שהם כעין ברירת מחדל ובהם זכות הבחירה שלנו היא רק "לכאורה" – אנחנו נדרשים יותר ויותר לאמץ את השינוי וללמוד לנוע בתוכו בבטחה.
השינוי בעולם החיצוני והפנימי הולך ומאיץ ככל שאנחנו נעים על ציר הזמן. העולם של עוד 10 שנים הולך להיות שונה בצורה הרבה יותר רדיקלית ממה שהוא היה לפני 10 שנים כי הטכנולוגיה רצה ובעקבותיה גם הכלכלה, החברה, הפוליטיקה ושאר קובעי סדר היום על הפלנטה המוזרה שלנו.
אז שינוי, בין אם קשה ובין אם לא, הוא משהו שכולנו צריכים ללמוד להסתדר איתו ולחיות איתו ולשרוד בתוכו ואין ממש ברירה.
מרחב לשינוי
הנה כמה רעיונות שאפשר להטמיע בחיים שלנו כדי להפוך את השינוי לקל יותר ברמה המערכתית ובזרימת החיים הטבעית:
– מינימליזם מעשי ומחשבתי עוזר לנו לנוע בגמישות רבה יותר גם בחיים הפיזיים
וגם בחיים המנטליים שלנו.
וגם בחיים המנטליים שלנו.
– להשקיע ולטפח במשאבים שלנו ככל הניתן
– להשאיר תמיד מרחב תמרון בחיים, בלו"ז, בחשבון הבנק ואיפה שניתן.
– להתיידד עם הטכנולוגיה ולהשקיע ביצירת מערכת יחסים דיגיטלית בריאה ומודעת
מה דעתך?