כשאנחנו מנסים לגלול את השעמום שלנו במדיות החברתיות, אנחנו רק הופכים את עצמנו רגישים יותר לשעמום. אנחנו לא נותנים לשיעמום שלנו לפתור את עצמנו ובכך הופכים עצמנו תלוי בגירוי חיצוני. הסיבולת שלנו להכיל שעמום נעלמת וכך אנחנו נמצאים בלופ תמידי במרדף אחרי הגירוי. אבל למעשה, השעמום עשוי להיות ממש טוב לנו. על ידי כך שאנחנו לא עושים כלום, אנחנו מאפשרים לחקירה פנימית וליצירתיות לעלות בתוכנו ולתפוס את המקום שבדרך תופסים הפייסבוק, האינסטגרם והיוטיוב.
